בתוך שקע מאובק בספה יושבים ילדי דור המסכים. בעת צפייה בטלוויזיה הפעילות המוחית היא במצב קומה. אבל הצבעים המרצדים נהדרים ומהפנטים וממשיכים לשעשע גם מהאייפד. אם הגוף לא זז אז לפחות העיניים ולפחות השיניים והלסתות בולעות את כל מה שהמדיה רוצה שנאכל: מג'אנק פוד לפורנו רך.
33% מהילדים מבלים את שעות אחר הצהריים שלהם במשחקי מחשב/סמארטפון/טאבלט.
אומנם המודעות לספורט עולה עם הזמן, אבל השינוי באורח החיים הוא שמכתיב לנו מה יקרה לילדים שלנו.
אני רוצה לקחת אתכם אחורה במכונת זמן לזמנים שלנו כילדים ומתבגרים (ואני מתכוונת לילדי שנות ה80!!)
ה"חנונים" היו בבית עם המחשב, ה"מגניבים" היו בחוץ, בשכונה, בדשא משחקים את כל המשחקים המפגרים אלימים אבל ברור -הכי כיפים שיש.
מה קורה היום?
היום כל המשחקים ה"מגניבים" הם בטאבלט, לראות טלוויזיה עם צ'יפס ועוד ילדים יכול להיות הבילוי המועדף.
שמתם לב?
לזוז- out
לשבת- in
בחוגי התנועה שאני מעבירה לילדי הגן (חובה וטרום חובה) אני מרגישה שהמאמץ הכי גדול זה לגרום להם ליהנות מהתזוזה ולהבין שלעבוד עם הגוף, לזוז איתו זה כיף.
אורח החיים הישבני שהיה משויך לעולם המבוגרים, אשר רובם נמצאים רוב היום במשרד כיום שייך גם לילדים. ולראייה: מגמת חוגי הספורט לילדים אשר צוברת תאוצה: גם הם כמו המבוגרים יושבים רוב היום וצריכים להגיע לסטודיו כדי לזוז. אז הילדים היום הולכים ונוטים לאורח חיים ישבני. דבר שגורם להשמנת יתר ומביא עימו תחלואה כמו סוכרת סוג ב, סוכרת ילדים- וזה רק במישור הפיזי. במישור הנפשי כמובן הערכה עצמית ירודה ודימוי עצמי נמוך.
עכשיו תחשבו שהילדים שלנו הם התוצר שלנו ולגמרי באחריותינו, אז מה החלק שלנו בעניין?
איך זה נוגע אלינו וחוץ מזה לי בכלל אין ילדים כרגע !
תנועה כחלק מהחיים
החזרה למשחקים של פעם.
המחשבה היא להכניס באופן מודע יותר תנועתיות לחיינו. כך שבהמשך זה יקרה באופן טבעי.
גם אנחנו כמבוגרים הולכים ונהיים "ישבניים" יותר. נוסעים כמעט תמיד ברכב לכל מקום, כשאנחנו הולכים לטייל אנחנו בוחרים נק' לפיקניק ולא מסלולים להליכה (מטיבי לסת VS מטיבי לכת). אנחנו יוצאים לבלות אבל לא הולכים לרקוד.
החגיגה של הגוף הא בתנועתיות שלו, רק כשהגוף מתנועע הוא משחרר את כל האנרגיות שבו ואז אנחנו מרגישים טוב יותר הגוף חיוני יותר ואנחנו זקופים ושמחים יותר.
כמה הצעות:
- תבחנו את סדר היום שלכם ותחשבו איך אתם יכולים להכניס אליו יותר תנועה: אולי אתם יכולים לנסוע לסידורים באופניים? אולי תבחרו בהליכה במקום בנסיעה.
- תמיד אפשר לחנות רחוק :)
- יש תרגילים לשרירי ישבן וריצפת אגן שניתן לבצע מבלי שאף אחד ישים לב! ובמשרד! 30 כאלה ביום ואתם משפרים כל כך הרבה תחומים בחייכם. (אני אכתוב על זה בפרט בהזדמנות)
- תתרגלו ישיבה זקופה על עצמות הישיבה ( הניחו כפות ידיים מתחת לישבן ותרגישו את העצמות, אלה עצמות הישיבה)
- אם אתם רגילים למנוחה מול הטלויזיה בסוף היום, תקחו 10 דק' מהזמן הזה לעשות תרגילי בטן, גם מול המסך אם מתחשק לכם.
והכי חשוב , תהנו מזה!
כי אנחנו מתמידים בדברים שאנחנו נהנים לעשות,
ובספורט כמו בחיים הכי חשובה ההתמדה.
אשמח לשמוע אם יש לכם עוד רעיונות!
בהצלחה :)
לסיום, פרה :
מקורות:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4428504,00.html
http://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.2117220
33% מהילדים מבלים את שעות אחר הצהריים שלהם במשחקי מחשב/סמארטפון/טאבלט.
אומנם המודעות לספורט עולה עם הזמן, אבל השינוי באורח החיים הוא שמכתיב לנו מה יקרה לילדים שלנו.
אני רוצה לקחת אתכם אחורה במכונת זמן לזמנים שלנו כילדים ומתבגרים (ואני מתכוונת לילדי שנות ה80!!)
ה"חנונים" היו בבית עם המחשב, ה"מגניבים" היו בחוץ, בשכונה, בדשא משחקים את כל המשחקים המפגרים אלימים אבל ברור -הכי כיפים שיש.
מה קורה היום?
היום כל המשחקים ה"מגניבים" הם בטאבלט, לראות טלוויזיה עם צ'יפס ועוד ילדים יכול להיות הבילוי המועדף.
שמתם לב?
לזוז- out
לשבת- in
בחוגי התנועה שאני מעבירה לילדי הגן (חובה וטרום חובה) אני מרגישה שהמאמץ הכי גדול זה לגרום להם ליהנות מהתזוזה ולהבין שלעבוד עם הגוף, לזוז איתו זה כיף.
אורח החיים הישבני שהיה משויך לעולם המבוגרים, אשר רובם נמצאים רוב היום במשרד כיום שייך גם לילדים. ולראייה: מגמת חוגי הספורט לילדים אשר צוברת תאוצה: גם הם כמו המבוגרים יושבים רוב היום וצריכים להגיע לסטודיו כדי לזוז. אז הילדים היום הולכים ונוטים לאורח חיים ישבני. דבר שגורם להשמנת יתר ומביא עימו תחלואה כמו סוכרת סוג ב, סוכרת ילדים- וזה רק במישור הפיזי. במישור הנפשי כמובן הערכה עצמית ירודה ודימוי עצמי נמוך.
עכשיו תחשבו שהילדים שלנו הם התוצר שלנו ולגמרי באחריותינו, אז מה החלק שלנו בעניין?
איך זה נוגע אלינו וחוץ מזה לי בכלל אין ילדים כרגע !
תנועה כחלק מהחיים
החזרה למשחקים של פעם.
המחשבה היא להכניס באופן מודע יותר תנועתיות לחיינו. כך שבהמשך זה יקרה באופן טבעי.
גם אנחנו כמבוגרים הולכים ונהיים "ישבניים" יותר. נוסעים כמעט תמיד ברכב לכל מקום, כשאנחנו הולכים לטייל אנחנו בוחרים נק' לפיקניק ולא מסלולים להליכה (מטיבי לסת VS מטיבי לכת). אנחנו יוצאים לבלות אבל לא הולכים לרקוד.
החגיגה של הגוף הא בתנועתיות שלו, רק כשהגוף מתנועע הוא משחרר את כל האנרגיות שבו ואז אנחנו מרגישים טוב יותר הגוף חיוני יותר ואנחנו זקופים ושמחים יותר.
כמה הצעות:
- תבחנו את סדר היום שלכם ותחשבו איך אתם יכולים להכניס אליו יותר תנועה: אולי אתם יכולים לנסוע לסידורים באופניים? אולי תבחרו בהליכה במקום בנסיעה.
- תמיד אפשר לחנות רחוק :)
- יש תרגילים לשרירי ישבן וריצפת אגן שניתן לבצע מבלי שאף אחד ישים לב! ובמשרד! 30 כאלה ביום ואתם משפרים כל כך הרבה תחומים בחייכם. (אני אכתוב על זה בפרט בהזדמנות)
- תתרגלו ישיבה זקופה על עצמות הישיבה ( הניחו כפות ידיים מתחת לישבן ותרגישו את העצמות, אלה עצמות הישיבה)
- אם אתם רגילים למנוחה מול הטלויזיה בסוף היום, תקחו 10 דק' מהזמן הזה לעשות תרגילי בטן, גם מול המסך אם מתחשק לכם.
והכי חשוב , תהנו מזה!
כי אנחנו מתמידים בדברים שאנחנו נהנים לעשות,
ובספורט כמו בחיים הכי חשובה ההתמדה.
אשמח לשמוע אם יש לכם עוד רעיונות!
בהצלחה :)
לסיום, פרה :
מקורות:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4428504,00.html
http://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.2117220
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה